להיות מוכנים לעתיד – החכם עיניו בראשו

מה קורה לכסף שלנו כשיש לנו בחיים מצבים חריגים?

השבוע נאלצתי לבלות בוקר אחד בבית חולים עם אחד מבני משפחתי. לא נעים, ברוך ה' גם לא היה נורא. עובר.

אולם בעקבות אותו בוקר, ניקרה בראשי מחשבה מטרידה. בבית החולים סבבו הרבה אנשים שבאו לקבל טיפול או שליוו קרוב, שביום יום הם עובדים כשכירים, בעלי עסקים, וכו', ואילו היום הם כאן, בבית החולים, ולא עובדים. הם בעצם מפסידים כסף.

אילו זה קורה יום אחד או כמה ימים, זה לא ממש נורא ומתגברים על זה. אבל זה הדליק לי נורה אדומה, כי החיים לא מגלים לנו מראש מה מצפה לנו בעתיד, ויש הרבה אנשים שהיו בריאים פעילים ומפרנסים, ולפתע חלו או נפגעו בתאונה ח"ו, או שנאלצו להיות צמודים לבן משפחה שחלה. ואפילו לא במקרים דרמטיים כאלו, אלא רק ילד שהחל לגלות קשיים וצריכים להסתובב איתו באיבחונים או טיפולים דידקטיים או רגשיים, כולם מכירים את זה.

ואז מה? מאבדים ימי עבודה? העסק נכנס לסיחרור? ובדיוק בזמנים בו הכסף חשוב כל כך?

המימד הרגשי של בעיה כלכלית בזמנים קשים

אני נזכר שסיפר לי אחד שאיבד את אשתו (המדהימה) בגיל צעיר, היא היתה חולה כמה שנים בסרטן, ותוך כדי זה הוא נאלץ להתמודד עם העסק הקורס שלו, וכמה הוא כואב היום שדווקא בזמנים האלו הוא לא היה מספיק פנוי להיות איתה כי הוא היה רדוף מהמצב הכלכלי שלהם.

המסקנה שלי מזה, שכמו שכולם מבינים שצריכים להתכונן לפנסיה, ולעשות ביטוח רפואי, כך צריך לדאוג לרשת ביטחון כלכלית לעת צרה. וכבר מעכשיו.

מאיפה נמציא רשת ביטחון כלכלית?

מה שמתאים בשביל זה, זה לדאוג למקורות הכנסה נוספים, כאלה שמסוגלים להכניס כסף גם בזמנים קשים, אם בדמות נכסים מניבים, או שהם דורשים עבודה מועטת שניתן לעשות בתנאים לא רגילים.

מקורות הכנסה כאלה צריכים להיות:

  • בלי בוס. כדי שנהיה גמישים בצורה מקסימלית
  • ללא צורך בכלים מיוחדים
  • ללא צורך בהכשרה מיוחדת או תוארים שאין לנו
  • ללא תלות במערך כלשהו, אם זה מוצרים או ספקים, שירות, או כל מה שלא נוכל לספק בזמנים קשים או עסוקים. וגם היום כשאנחנו כבר עובדים ועסוקים בעסק או בעבודה שלנו.
  • ללא תלות במקום מסויים
  • ללא תלות בשעות מסוימות. כדי שגם אם הזמן שלנו הוא בשעות הזויות, זה יהיה אפשרי
  • פוטנציאל פסיבי. שיש מצב של הכנסה גם כשעוברים ימים ללא עבודה
  • שכוללים בניית נכסים קיימים ומניבים לאורך זמן

לא דמיוני מדי?

אוקיי, זה נשמע דמיוני לגמרי. אני מודה. אבל לא הייתי כותב את כל הפוסט הזה אם לא היה לי משהו להציע בנידון. ויש לי.

אני לא מגלה את אמריקה לאף אחד, אבל כן, האינטרנט, הוא יכול להיות מקור ההכנסה הזה. ויש כל כך הרבה דרכים לייצר כסף באמצעות האינטרנט באופן שעונה על כל התנאים שכתבתי, ויש כל כך הרבה אנשים שכבר עושים את זה, ומרויחים סכומים שכבר אין להם הצדקה לעבוד במשהו אחר, במשרד חונק או בעסק מייגע.

כסף באינטרנט? איזה עבודה זו?

מאיפה מתחילים?

אפשר להתחיל לחפש בגוגל ובבלוגים ולמצוא ים של חומר על זה, לבחור דרך שמוצאת חן בעינינו ולהתחיל ליישם. אבל לקחת את זה ברצינות, אם רוצים באמת להצליח. באופן אישי אני מכיר אנשים שניסו את התחום, והיה מאוד ברור שהגישה שלהם מלכתחילה ניבאה מראש לאיזה תוצאות הם יגיעו. ולקחת ברצינות זה אומר ללמוד את זה בצורה יסודית, ואפילו לקנות קורסים, ויש באינטרנט קורסים מעולים למי שלומד ברצינות ומיישם.

המלצה שלי למקום טוב להתחיל ממנו

נכון לשעת כתיבת הפוסט, יש סדרת סרטונים שאני ראיתי לפני כמה שנים ושמאוד פתחה לי את העיניים בנושא הזה, ועכשיו היא שוב זמינה לכמה שבועות. הסדרה של אדם טל ונקראת "מאני האקינג", ועוסקת בתחום של שיווק שותפים (מודל שבו כל אחד יכול לקדם באינטרנט מוצרים שונים ולקבל עמלה על מכירה) ואני מאוד ממליץ לצפות בה, ומי שמתחבר לתכנים שלה להמשיך וללמוד וליישם.

בשורה תחתונה, בעצם הכנסה נוספת מהסוג הזה טובה לכל אחד ולכל זמן, לא כך?

שוב: כאן הקישור לסדרה "מאני האקינג".

מבחן ה"למה"

החיים של כולנו עמוסים וטרודים במידה כזאת שכמעט תמיד אנחנו שוכחים לחשוב על המטרה המרכזית שלנו בחיים.

החיים מורכבים מאין ספור פרטים קטנים, רגע רודף רגע, ואנחנו עסוקים בהישרדות היומיומית ובמשימות קטנות.

אם נעצור רגע ונחשוב טיפה, ניזכר שיש לנו איזו השקפה על החיים, ערכים החשובים לנו ומטרות טובות, ויתכן שבשטף המשימות והאירועים מה שאמור היה להיות במרכז חיינו נדחק לצד, וחבל.

איך נוכל לזהות אם אנחנו בדרך הנכונה או שסטינו ממנה?

ננסה לזהות את הדבר המרכזי והשורשי ביותר, שהוא הנקודה החשובה לנו ביותר במקום הכי פנימי ועמוק, ואז נוכל גם לכוון את המצפן שלנו לשם ולדאוג שהערכים והמטרות החשובים לנו לא יישכחו.

אחד המבחנים המוצלחים לזהות את הערך המרכזי שלנו בחיים הוא תרגיל שהולך בערך ככה:

נתפוס משהו שאנחנו עושים, לא חשוב מה, ונשאל את עצמנו "למה אנחנו עושים את זה?". נרשום את התשובה.

נשאל את עצמנו שוב "ולמה?", ונרשום את התשובה, ושוב "ולמה?", ושוב ושוב, עד שנגיע לשלב בו לא נוכל לשאול יותר למה, זו המטרה בעצמה.

זה יכול להפתיע אותנו, אולי נגלה שאנחנו עסוקים בדברים שוליים, אולי נגלה שהמטרה שלנו צריכה קצת "שיפוץ"… אולי נשמח לגלות שבאמת לעשייה הקטנה היומיומית שלנו יש משמעות גדולה.

והמשמעות הגדולה ביותר שנרויח מהתרגיל הזה, לזכור שיש לנו חלום, מטרה, משמעות, ואם גילינו שאין, אז הגיע הזמן להתחיל לחלום!

לחיי משמעות ועשיה והגשמת חלומות

איך לא לתת לקשיים לעמוד בדרכינו?

היתה לי שיחה היום עם הורים לילד מתוק בן 12 שסובל מתסמונת טורט עם הפרעת קשב וריכוז וחרדות.

הלב שלי התכווץ לשמע התיאורים על מה שעובר עליו. יש לו טיקים משמעותיים ומורגשים, בין השאר גם שיעולים קולניים וחזרה על דברים שהוא שומע. תארו לכם ילד כזה שמבלה שעות רבות במסגרת בית הספר, שם נדרש ממנו לשבת בהקשבה שעות רבות, ובמשך השעות האלו הוא מתמודד עם דחף בלתי נשלט כמעט לשיעולים קולניים וכשהוא לא משתעל אז הוא חוזר אחרי המורה.

במחשבה נוספת, כמה סבלנות והכלה נדרשים מהסביבה שלו, מהחברים, מהמורה. ולא תמיד יש את הסבלנות הזאת, ואז הוא סובל שוב מיחס עוין, מהצקות, מלעג.

עצוב.

במהלך שש השנים האחרונות הוא הספיק לעבור טיפולים פסיכולוגיים, אימוני שליטה בטיקים, תרופות לקשב ותרופות לחרדות, וללא הועיל…

דיכאון…

אני קורא את השורות שכתבתי וממש מרגיש איך הדיכאון זוחל אלי.

אבל – כמה מפליא, הילד הזה ממש לא בדיכאון! הוא לוחם! הוא מהמצטיינים בכיתתו, וחלק מהסבל שלו נגרם – לא להאמין – מילדים שמקנאים בהצלחתו!

הילד הזה יגיע עוד רחוק. ומה שאנחנו צריכים ללמוד מזה, שגם אנחנו צריכים להיות מסוגלים וצריכים להתייחס ככה למעצורים ולמחסומים שלנו. כי האמת היא שהכל זה 5% אמת ו95% תירוצים, כדי שנוכל להתעצל ולא לקום ולעשות.

אז מהו הדבר האחד שאני / אתה / את, נעשה היום למרות התירוצים ולמרות הקשיים שלנו??