היה זה לפני כמה שבועות, כשעדיין הדיבורים על הסגר עוד לא היו כאן, הקורונה אצל רבים מאיתנו היתה עוד מילה בסינית, והדאגות שלנו היו איך יגיעו המשלוחים שהזמנו מסין. הגעתי יום אחד לקופת החולים לצורך סידור כלשהו, על פתח הסניף היו תלויים שלטים שביקשו ממי שהיה בסין בשבועיים הקרובים לדווח על כך, לא יותר.
חשבתי לנצל את ההזדמנות שאני כבר שם כדי לשאול שאלה את אחת הרופאות שם שלא היה לי תור אליה לאותו יום. אני זוכר את ההלם ואת הצחוק שתקף אותי בהתחלה למראה החלחלה שלה מהופעתי הבלתי צפויה בפתח חדרה, ואת החרדה שבה מיהרה לכסות את פניה במסכה ולבקש ממני ללכת הביתה ולהתקשר אליה בטלפון.
תופעה זו חזרה כמה וכמה פעמים במהלך השבועות הבאים, כשהקורונה התקרבה וכבר התיישבה כאן בארצינו, ועדיין – אנשי רפואה שיצא לי לפגוש ושבימים כתיקונם אני מכיר את ההתנהלות שלהם והם ממש לא חרדתיים או פחדנים, היו לחוצים ומחמירים מאוד בקיום התקנות למניעת ההדבקה בקורונה, הרבה יותר מכל אדם אחר שפגשתי.
חשבתי על זה הרבה. למה זה כך? האם מפני שהם יותר פגיעים כי הם פוגשים הרבה אנשים? מן הסתם קופאית בסופר פוגשת יותר אנשים. האם מפני שהאנשים שהם פוגשים יותר חולים? יתכן. אבל הקורונה מדבקת גם מאנשים בריאים שנושאים את הנגיף, כך שאנשים חולים הם לא יותר מדבקים מאנשים בריאים. אז מה ההבדל?
אמונת הרופאים
אף אחד מאיתנו לא ראה את וירוס הקורונה. מעטים ביותר האנשים שראו אותו, דרך מיקרוסקופ כמובן. אדם מן השורה צריך להאמין לדיווחים אודותיו.
רוב האנשים גם לא ראו בעיניהם חולי קורונה. למרות שבזמן כתיבת השורות כבר למעלה מ3 מליון איש חלו ברחבי העולם. עדיין כנראה רוב העולם לא פגשו בעצמם חולה.
המידע שיש לנו, מגיע מדיווחי חדשות, ממידע באינטרנט, ברשתות החברתיות, סרטונים, וכדומה. אנחנו לא יודעים שהמידע הזה נכון, לא בדקנו אותו בעצמנו, אבל אנחנו מאמינים שבסיס הדברים נכון, למרות כמויות הדיס אינפורמציה והפייק ניוז בעלי התפוצה הרחבה. זאת אומרת שכולנו בעצם משתמשים ביכולת שלנו להאמין, באמונה שלנו, ועל בסיס האמונה הזאת אנחנו מקבלים ושופטים את הדיווחים ומיישמים את התקנות.
האמונה של אדם רגיל בקיומו של הוירוס, והאמונה של רופא בקיומו, היא שונה לחלוטין. הרופא יודע הרבה פרטים אודות חיידקים ווירוסים, ואולי גם ראה אותם בעצמו במסגרת לימודיו או עבודתו. הוא רואה בעצמו איך הידע שלו אודות וירוסים וחידקים בלתי נראים, שמופיעים בתיקי המטופלים שלו, מתרחש הלכה למעשה במהלך מחלה ידוע מראש ובדרכי ריפוי קבועות פחות או יותר.
הידע של הרופא לגבי מה שהוא נדרש להאמין בו, הוא ההבדל בינו לאחרים. ומכאן מגיע גם ההבדל בגישה שלהם בפועל, בזהירות שלהם, ובחרדה שלהם. האמונה שלהם במה שלימדו אותם היא רחבה וכוללת הרבה מאוד ידע, והרבה מאוד חיכוך עם מציאות המלמדת אותם שאכן מה שלמדו מופיע בפניהם, כך שהיא נהפכת להם לאמונה מוחשית. הם לא יחשבו שהם מאמינים, הם יאמרו לכל שואל, שהם יודעים.
האמונה בא-ל חי וקיים
כל אדם בעולם מאמין. מי שזכה והוא שומר תורה ומצוות, הוא מאמין באמונה הנכונה, בבורא העולם ובתורתו.
אבל יש אמונה ויש אמונה. יש אמונה של אדם מן השוק, שמצהיר כי הוא מאמין באלוקים, אך האמונה שלו לא גורמת לו לחרוד מפניו או לדקדק במצוותיו. הוא חי את חייו, ופורע את חובו לאלוקים כפי הבנתו הדלה.
אבל יש אמונה של רופאים. זו אמונה עמוקה ורחבה, בעלת ידע רב, אמונה שמלמדת איך לראות את העולם במבט המבין עומק ורום, אמונה השומעת את דבר ה' מבעד למציאות, אמונה של תלמידי חכמים היודעים ומכירים את בוראם, חשים בו ועובדים אותו. עלינו לחתור להיות מבעלי אמונה כזאת, לדעת ולהכיר את בוראנו, להעמיק איתו את הקשר, לחוש בו בכל רגע ובכל מצב, ולאהוב אותו.
מצות האמונה היא: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
ומיד אחר כך: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".