אבא, למה שירצו להעליב אותם?

סיפור טרי מהיום בבוקר.

לקחתי הבוקר את הבת שלי (6+) לגן. אנחנו גרים בסביבה מתחדשת וכל הזמן בונים כאן. מאז שהיא נולדה, אתרי בניה ופועלים זה חלק מהחיים שלה.

בדרך לגן עברנו ליד אתר בניה גדול, רעש, בלגן, וקריאות הפועלים. כמובן ששמנו לב לזה וגם דיברנו קצת. אני מצטט:

היא: אני כבר רגילה לדיבורים של הערבושים.

אני: ערבושים? למה את קוראת להם ככה? (היא לא היתה אמורה לשמוע את המילה הזאת בבית)

היא: כי ככה קוראים להם.

אני: לא, מתוקה. קוראים להם ערבים. ערבושים אומר מי שרוצה להעליב אותם.

היא: למה הוא רוצה להעליב אותם?

אני מתחיל לנסות לחשוב איך להסביר לילדה בת 6 עניינים בין לאומיים… אבל היא ממשיכה

היא: למה שמישהו ירצה להעליב אותם? הם בנו לו את הבית, אז למה הוא מעליב אותם.

נותרתי בפה פעור. כל העניינים בין לאומיים פרחו ונגוזו בבת אחת מול האמת הפשוטה שנאמרה מפי ילדה בת 6.

רבותי, אנחנו יכולים להיות מסוכסכים, אנחנו יכולים להיות חלוקים, אבל אסור לנו להיות כפויי טובה!

זהו להיום. שיהיה לכולם שבוע נעים ומוצלח!

ליום השואה וליום העצמאות

בשבוע שעבר צוין בישראל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כהמשך ישיר, השבוע מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואת יום העצמאות.

גם האירועים הללו במקורם בהיסטוריה התרחשו כך בסמיכות זה לזה, כאשר השואה האיומה היותה טיעון לכך שיש צורך דחוף במדינה שתהיה בית לעם היהודי ועל מנת למנוע היתכנות של שואה שניה.

שבעים שנה חלפו. המדינה הקטנה יכולה לציין בסיפוק את כברת הדרך שעברה ואת ההישגים שצברה. אולם המטרה הראשית להיות בית לעם היהודי ובכך לשנות את מצבו הנרדף התמידי, לא הושגה. יהודים חיים ומצליחים בכל מקום בגלובוס ולאו דוקא בישראל, ואנטישמיות פושה בכל מקום ודוקא בשל קיומה של מדינת ישראל.

אי אפשר שלא להסיק מזה, שגם בדרכינו אל ההצלחה יתכן שנטעה למרות הכל בדרך, או שנחטיא את המטרה למרות כל הצלחותינו הנלוות.

אין זו סיבה להתייאש, ובכך לאבד כל סיכוי. אבל כן חשוב שנזכור את המרכיב הנוסף שבידיו נמצא באמת המפתח להצלחתינו.

"כי הגזירה אמת והחריצות שקר"

(רבינו בחיי, חובות הלבבות)

גן המבוכה, ואיך הוא יוציא אותנו מהבילבול?

כשאני לעצמי מה אני, אמרו חכמי ישראל.

תמיד זה היה נכון שאין צורך שכל אחד ימציא לעצמו מחדש את הגלגל. ככה גם האנושות התקדמה ומתקדמת עוד ועוד, על  בסיס הידע הקיים אותו לומדים וממנו מתקדמים הלאה.

וכך גם כל אחד בחייו הפרטיים, בכל סיטואציה או התמודדות שהוא נפגש בה, סבירות גבוהה שמישהו כבר עבר מצב כזה בהצלחה ויש לו מה ללמד אותנו.

למצוא מורה לחיים

אז איך נמצא ממי ללמוד?

הכלל הראשון שצריך להנחות אותנו הוא שנלמד רק ממי שהצליח לעשות בעצמו את מה שהוא מלמד. אם הוא לא הצליח ותלמידים שלו כן הצליחו, אישית הייתי מעדיף את התלמידים שלו על מנת ללמוד מהם. הפרקטיקה שלהם, כך מוכיחה ההצלחה שלהם, עדיפה.

חכמי ישראל ביטאו את זה ככה: חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. זה אותו עיקרון. אבות העם היהודי הצליחו במשימתם להגיע לדרגות גבוהות ביהדות. מי שרוצה להצליח בכך בצורה דומה, יתחקה אחרי מעשיהם כדי להצליח אף הוא.

גן המבוכה ואיך יצאו ממנו

ועוד דוגמא יפיפיה: רמח"ל בראשית ספרו מסילת ישרים מספר על משחק שהיה מקובל בזמנו בחצרות האצילים והשכבה הגבוהה: גן מבוך. המדובר בגן שהיה מעוצב בצורת מבוך מורכב ומבלבל מאוד כשהמטרה להגיע לאיזושהיא מרפסת מוגבהת באמצע הגן. אלה שסיימו בהצלחה היו יכולים ממקום עמידתם בגובה להדריך את המסתבכים בתוך המבוך איך להיחלץ מהסבך ולמצוא את הדרך להצלחה.

כך או כך, חשוב שנזכור, נשתדל למצוא לנו מדריכים למשימות החיים שלנו, אך נבדוק שיהיו הם כאלה שבעצמם התמודדו והצליחו במה שהם מלמדים.

 

בהצלחה בהמשך הדרך!

וחג פסח כשר ושמח