פרק ב' / מתחילים להבין ולרצות

תקציר פרק א: דמותו המרתקת של הרב אלישיב, והאם בלתי אפשרי שכל אחד יוכל להיות כמוהו לפחות חלקית?

אם להיות קצת פילוסופים, אז התשובה לשאלה הזאת מחולקת לכמה חלקים, מכיון שגם אהבתו הבלתי נגמרת של הרב אלישיב ללימוד הכילה כמה חלקים.

ראשית, הרב אלישיב ידע היטב כל מה שהוא למד, מפני שהוא למד כל כך לעומק כל דבר, עד שהוא ידע אותו ממש ממש טוב.

שנית, הרב אלישיב זכר היטב כל מה שלמד, בדיוק מפני שהוא ידע הכל כל כך טוב, לא כמו אם לומדים בצורה מעורפלת כשהפרטים מעורבבים, שאי אפשר לשלוף פרטים מזיכרון מעורבב כל כך.

ושלישית, הלימוד היה מאוד חשוב לו, והוא היה אחוז חרדה שמא לא ילמד מספיק, ואז הלימוד הפך להיות חשוב עוד יותר.

אז איך כל אחד יוכל להיות גם קצת כזה?

מן הסתם הכל מתחיל בחינוך, אבל גם בלעדיו זה אפשרי.

נתחיל דוקא מהדבר השלישי. נחשוב רגע, ברור שהרב אלישיב היה איש מיוחד מאוד. והוא ידע הרבה יותר מאיתנו מהי תורה ומהו לימוד, כי הוא היה מומחה בזה.

אז אם מישהו היה טוען שהרב אלישיב למד ככה כי לא היה לו משהו אחר לעשות, הוא היה אולי צודק אם נניח לא היה לרב אלישיב כסף. אבל האמת היא שהיה לו הרבה כסף. בתור דיין בבית הדין הרבני העליון היתה לו משכורת – ולאחר מכן פנסיה – זהה לשל שופט בבית המשפט העליון. אז אם הוא בחר לא להשתמש בכסף הזה בכלל לשום דבר כי לחלוטין לא היה לו זמן לשום דבר חוץ מאשר ללמוד, אז כנראה שללמוד זה באמת חשוב יותר מכל דבר אחר.

אז נכון שקשה לנו להבין את זה כמוהו, בגלל שאנחנו לא יודעים כמוהו מהו לימוד ומהי תורה, אבל חלקית כן אפשר להבין את זה.

אז הנה קיבלנו התחלת אמביציה ללמוד. איפה הבעיה? שאנחנו לא יודעים איך ללמוד כך שנדע ונזכור, כמוהו, וללמוד לריק זה לא זה..

אם כן השלב הבא הוא למצוא דרך לעשות את זה.

וחייבת להיות דרך כזאת שמתאימה גם לנו, לא רק לרב אלישיב.

ו"לנו" אני מתכוין לכולם, וגם למי שאין תורתו אומנותו, כי התורה ניתנה לכולם ולא רק לאברכים, וכל אחד יכול למצוא בה את החלק שלו. והאמת? זה אולי החלק הקל יותר.

פרק א' / הרב אלישיב ואהבתו הגדולה לגמרא

אחת מהדמויות המשמעותיות ביותר שהסעירו את רוחי שנים רבות, היתה ללא ספק, דמותו רבת ההוד של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

ולמה?

בגדול, ניתן לתאר את מסע חייו המופלא בכמה מילים.
כבר בראשית שנותיו הוא עלה על הכביש הנכון כשהחליט פשוט ללמוד, יותר נכון – רק ללמוד. הכביש הפך לאוטוסטרדה והלימוד הפך לאובססיה, והמשך שנותיו היו דבוקות לגמרא באופן מעורר השתאות.

לעיתים היה מרים עיניים תמהות באמצע לימודו לנוכח הפרעה כל שהיא לא מובנת, אך לא יותר ממספר שניות חלפו עד שחזר לגמרא. וההפרעה – שתישאר לא מובנת, למי יש זמן לזוטות כאלו כשיש גמרא לפניך.

הצימאון שלו ללימוד היה יותר מכל דבר שאפשר להביא כמשל. יותר מאלכוהוליסט לאלכוהול, יותר ממעשן לסיגריות, יותר מתאב בצע לכסף. יותר מהכל. וזה הביא לתופעות מופלאות כמו אדם בגיל מאה שמזנק ממיטתו ב2 לפנות בוקר אחרי פחות מ4 שעות שינה ורץ לגמרא, כי כמה שעות אפשר לשאת את הגעגועים והצימאון האלה.

והמתיקות ששאב מהלימוד, זה לחלוטין למעלה מכל דבר הקיים בעולם. כמו שאפשר לקלוט מהקטע הבא, שהוקלט ללא ידיעתו, וקיבל את העיבוד הבא:

איפה עוד יש בעולם אי של רוגע ושלווה עילאית כזאת? איפה??

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

והנה עוד:

ועוד:

וזה בהחלט מעורר קנאה.

האם באמת רק הרב אלישיב היה יכול? האם זו נחלתם הבלעדית של יחידי סגולה כאלו?
האם לא יכול כל אחד לרכוש לעצמו לפחות חלק קטן, כלשהו, מההנאה הזאת, מהגדלות הזאת?
האם יתכן שיש מעצורים שיכולים לשלול מאדם להשיג נתח מהעולם המתוק הזה של לימוד הגמרא? האם לא תימצא הדרך לעשות זאת אף על פי כן?

מוכרח להיות שלפחות חלק מזה נמצא בהישג ידו של כל אחד שירצה לעשות זאת, בצורה התואמת את אפיו ותכונותיו. וכך הרב אלישיב עצמו היה אומר לשואלים אותו.

הרהרתי בדבר שנים מספר, וצברתי עוד מעט חויות עד שהחלטתי ועשיתי מעשה, שבעזרת ה' אספר עליו בפרקים הבאים.