פרק ב' / מתחילים להבין ולרצות

תקציר פרק א: דמותו המרתקת של הרב אלישיב, והאם בלתי אפשרי שכל אחד יוכל להיות כמוהו לפחות חלקית?

אם להיות קצת פילוסופים, אז התשובה לשאלה הזאת מחולקת לכמה חלקים, מכיון שגם אהבתו הבלתי נגמרת של הרב אלישיב ללימוד הכילה כמה חלקים.

ראשית, הרב אלישיב ידע היטב כל מה שהוא למד, מפני שהוא למד כל כך לעומק כל דבר, עד שהוא ידע אותו ממש ממש טוב.

שנית, הרב אלישיב זכר היטב כל מה שלמד, בדיוק מפני שהוא ידע הכל כל כך טוב, לא כמו אם לומדים בצורה מעורפלת כשהפרטים מעורבבים, שאי אפשר לשלוף פרטים מזיכרון מעורבב כל כך.

ושלישית, הלימוד היה מאוד חשוב לו, והוא היה אחוז חרדה שמא לא ילמד מספיק, ואז הלימוד הפך להיות חשוב עוד יותר.

אז איך כל אחד יוכל להיות גם קצת כזה?

מן הסתם הכל מתחיל בחינוך, אבל גם בלעדיו זה אפשרי.

נתחיל דוקא מהדבר השלישי. נחשוב רגע, ברור שהרב אלישיב היה איש מיוחד מאוד. והוא ידע הרבה יותר מאיתנו מהי תורה ומהו לימוד, כי הוא היה מומחה בזה.

אז אם מישהו היה טוען שהרב אלישיב למד ככה כי לא היה לו משהו אחר לעשות, הוא היה אולי צודק אם נניח לא היה לרב אלישיב כסף. אבל האמת היא שהיה לו הרבה כסף. בתור דיין בבית הדין הרבני העליון היתה לו משכורת – ולאחר מכן פנסיה – זהה לשל שופט בבית המשפט העליון. אז אם הוא בחר לא להשתמש בכסף הזה בכלל לשום דבר כי לחלוטין לא היה לו זמן לשום דבר חוץ מאשר ללמוד, אז כנראה שללמוד זה באמת חשוב יותר מכל דבר אחר.

אז נכון שקשה לנו להבין את זה כמוהו, בגלל שאנחנו לא יודעים כמוהו מהו לימוד ומהי תורה, אבל חלקית כן אפשר להבין את זה.

אז הנה קיבלנו התחלת אמביציה ללמוד. איפה הבעיה? שאנחנו לא יודעים איך ללמוד כך שנדע ונזכור, כמוהו, וללמוד לריק זה לא זה..

אם כן השלב הבא הוא למצוא דרך לעשות את זה.

וחייבת להיות דרך כזאת שמתאימה גם לנו, לא רק לרב אלישיב.

ו"לנו" אני מתכוין לכולם, וגם למי שאין תורתו אומנותו, כי התורה ניתנה לכולם ולא רק לאברכים, וכל אחד יכול למצוא בה את החלק שלו. והאמת? זה אולי החלק הקל יותר.

כתוב/כתבי תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: