פרק ג' / החויה המסעירה של חורף תש"פ

תקציר הפרקים הקודמים:
דמותו המרתקת של הרב אלישיב, והאם בלתי אפשרי שכל אחד יוכל להיות כמוהו לפחות חלקית?
מדבקותו של הרב אלישיב בלימוד, אנחנו יכולים לספוג קצת מההרגשה של כמה חשוב ללמוד, אך איך עושים זאת כדי ללמוד וגם לדעת ולזכור גם מי שאין תורתו אומנותו?

אני עוזב עכשיו את הפילוסופיה שנסחפתי אליה בפרק הקודם, כי קצת הקדמתי את המאוחר.

לפני כשנה, עוד בטרם עידן הקורונה כשהעולם הישן עדיין התנהל כסדרו, התחילו להתכונן ברחבי העולם היהודי לאירועי סיום הש"ס בדף היומי. מחזור הלימוד של הדף היומי אורך כשבע וחצי שנים, וסיומו נחגג ברוב הדר במאות אירועים קטנים וגדולים, של אנשים פרטיים, של שיעורי הדף היומי בכל המקומות, וגם של אירגונים גדולים מפלגות ועיריות.

וגם של דירשו.

"דירשו" זה אירגון העושה פעולות רבות להגברת לימוד התורה, ואולי גולת הכותרת שלו זה בנושא הדף היומי. במשך שבע וחצי שנים נבחנים מדי חודש מאות לומדים על דפי הגמרא של אותו חודש, ומידי חצי שנה על מבחן מסכם נוסף על הש"ס מתחילתו ועד הנקודה שבה אוחזים.

בסיום שבע וחצי השנים מגיעה לקו הסיום קבוצה נבחרת שנבחנה כך על כל הש"ס, ובסיום הש"ס אותה קבוצה עוברת מבחן על הש"ס כולו, ודירשו עורכת לכבודם אירוע נוצץ שמצליח לתפוס את מרכז תשומת הלב.

חודשים מראש מתמלאים העיתונים במודעות ובכתבות, השטח מתחמם לקראת ההגעה לסיום, שהוא בעצם ההתחלה של המחזור החדש. המונים המונים מצטרפים בהזדמנות הזאת ללימוד הדף היומי בשאיפה לזכות גם הם בלימוד הש"ס כולו. חלק מהם יגיעו לאחר שבע וחצי שנים מאומצות לקו הסיום, וקבוצה מובחרת גם תשלוט בחומר שליטה מלאה.

התקופה הזאת של ההכנה לסיומים וקל וחומר התקופה של אירועי הסיום בעצמה היא תקופה מאוד מיוחדת ומרגשת.

התקופה הזאת פגשה אותי אחרי תקופה מסוימת שעסקתי בדמותו של הרב אלישיב. הרב אלישיב היה בעצמו לימוד תורה ללא הפסקה, והתאורים אודותיו ריתקו אותי תמיד ובאופן מיוחד אז. ואז הגיעה תקופת סיומי הש"ס וגם אני כמו כולם התרגשתי, ושמחתי בשמחת התורה. וגם אני חשקתי להיות חלק מזה, לקבל חלק בזה. החלטתי שהפעם אני צריך למצוא פיתרונות למוקשים שמכשילים ומונעים ממני את זה.

א. ללמוד ולשכוח, זה לא מרגיש לי שווה. איך ניתן לעמוד בהספק של התקדמות יומית רבה בלי לשכוח?
ב. ללמוד לא בעצמך אלא משיעור, זה לא באמת להבין. לפעמים נדמה לך שאתה מבין אבל זה לא. אבל ללמוד בעצמך זה חסר את המסגרת התומכת והמחייבת.
ג. סופי השבוע. ימי שישי ושבת שאין בהם את סדרי הלימוד הרגילים, קשה עד מאוד להמשיך בהם את הקביעות של דף ליום.

היום – שנה לאחר מכן, אני עם פתרונות. אבל בדרך לזה עברו כמה שלבים.

ליום השואה וליום העצמאות

בשבוע שעבר צוין בישראל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כהמשך ישיר, השבוע מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואת יום העצמאות.

גם האירועים הללו במקורם בהיסטוריה התרחשו כך בסמיכות זה לזה, כאשר השואה האיומה היותה טיעון לכך שיש צורך דחוף במדינה שתהיה בית לעם היהודי ועל מנת למנוע היתכנות של שואה שניה.

שבעים שנה חלפו. המדינה הקטנה יכולה לציין בסיפוק את כברת הדרך שעברה ואת ההישגים שצברה. אולם המטרה הראשית להיות בית לעם היהודי ובכך לשנות את מצבו הנרדף התמידי, לא הושגה. יהודים חיים ומצליחים בכל מקום בגלובוס ולאו דוקא בישראל, ואנטישמיות פושה בכל מקום ודוקא בשל קיומה של מדינת ישראל.

אי אפשר שלא להסיק מזה, שגם בדרכינו אל ההצלחה יתכן שנטעה למרות הכל בדרך, או שנחטיא את המטרה למרות כל הצלחותינו הנלוות.

אין זו סיבה להתייאש, ובכך לאבד כל סיכוי. אבל כן חשוב שנזכור את המרכיב הנוסף שבידיו נמצא באמת המפתח להצלחתינו.

"כי הגזירה אמת והחריצות שקר"

(רבינו בחיי, חובות הלבבות)

גן המבוכה, ואיך הוא יוציא אותנו מהבילבול?

כשאני לעצמי מה אני, אמרו חכמי ישראל.

תמיד זה היה נכון שאין צורך שכל אחד ימציא לעצמו מחדש את הגלגל. ככה גם האנושות התקדמה ומתקדמת עוד ועוד, על  בסיס הידע הקיים אותו לומדים וממנו מתקדמים הלאה.

וכך גם כל אחד בחייו הפרטיים, בכל סיטואציה או התמודדות שהוא נפגש בה, סבירות גבוהה שמישהו כבר עבר מצב כזה בהצלחה ויש לו מה ללמד אותנו.

למצוא מורה לחיים

אז איך נמצא ממי ללמוד?

הכלל הראשון שצריך להנחות אותנו הוא שנלמד רק ממי שהצליח לעשות בעצמו את מה שהוא מלמד. אם הוא לא הצליח ותלמידים שלו כן הצליחו, אישית הייתי מעדיף את התלמידים שלו על מנת ללמוד מהם. הפרקטיקה שלהם, כך מוכיחה ההצלחה שלהם, עדיפה.

חכמי ישראל ביטאו את זה ככה: חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. זה אותו עיקרון. אבות העם היהודי הצליחו במשימתם להגיע לדרגות גבוהות ביהדות. מי שרוצה להצליח בכך בצורה דומה, יתחקה אחרי מעשיהם כדי להצליח אף הוא.

גן המבוכה ואיך יצאו ממנו

ועוד דוגמא יפיפיה: רמח"ל בראשית ספרו מסילת ישרים מספר על משחק שהיה מקובל בזמנו בחצרות האצילים והשכבה הגבוהה: גן מבוך. המדובר בגן שהיה מעוצב בצורת מבוך מורכב ומבלבל מאוד כשהמטרה להגיע לאיזושהיא מרפסת מוגבהת באמצע הגן. אלה שסיימו בהצלחה היו יכולים ממקום עמידתם בגובה להדריך את המסתבכים בתוך המבוך איך להיחלץ מהסבך ולמצוא את הדרך להצלחה.

כך או כך, חשוב שנזכור, נשתדל למצוא לנו מדריכים למשימות החיים שלנו, אך נבדוק שיהיו הם כאלה שבעצמם התמודדו והצליחו במה שהם מלמדים.

 

בהצלחה בהמשך הדרך!

וחג פסח כשר ושמח